סיכום הקורס מערכות מידע- שיעור 8

1 דקות קריאה

מחזור החיים מסתיים כאשר מחליפים אותה. מחזור החיים מתחלק לשני חלקים-

חלק א- פיתוח- בחלק זה נקבעים הביצועים של המערכת ויסודות המערכת. גורל הפיתוח אינו תלוי אך ורק באנשי המחשבים אלא בהנהלת הארגון. כאשר בונים מערכת מידע צריך ידע בשני דברים: ידע במערכות מידע וידע על הארגון. אנשי מערכות המידע לא יודעים כלום על הארגון. לכן כדי שהמערכת תצא טובה ומוצלחת צריך שיתוף פעולה הדוק בין הנהלת הארגון לאנשי מערכות ה מידע.

חלק ב- תפעול ואחזקה.

הפיתוח עצמו- מתחלק לשני חלקים חשובים:

חלק א- הגדרה- בשלב ההגדרה יש צורך להגדיר את הגדרת ייעוד המערכת, מגבלות המערכת, מגבלות זמן וכסף, החוקים במדינה בתחום בו צריכים את המערכת, סגנון הניהול של מנהל החברה, חלק זה קובע איך תראה מערכת המידע. על בסיס זה בונים דוח. אותו מגישים לאנשי מחשבים. ואנשי מערכות המידע בונים את המערכת. את שלב ההגדרה עושים מנתחי המערכות.

חלק ב- בנייה- את שלב הבנייה עושים אנשי המחשוב. בשלב הבנייה כבר אין התערבות של המנהל.

שלב ההגדרה מתחלק לשני חלקים-

אנו נתמקד בשלב ההגדרה, מכיוון שבשלב זה מתערב ההנהלה שותף לכל תהליך ההגדרה. ההגדרה מתחלקת ל-

חלק א- ניתוח מערכות

חלק ב- עיצוב מערכות- תכנון של המערכת.

חלק א- ניתוח מערכות- בתוך הניתוח יש כמה שלבים-

מטרות- שלב ראשון הוא קביעת מטרות מערכת המידע. המטרה צריכה להיות מדידה. ולא מטרה כללית אשר אינה ניתנת למדידה.
לימוד המצב הקיים- שאחרי שהבנתי מה הוא המצב הרצוי אני הולך ולומד את המצב הקיים. כלומר מה יש לי היום. ככל שהפער בין הרצוי למצוי הוא יותר גדול אני נמצא במצב מורכב יותר (הבעיה יותר גדולה). לומדים את המצב הקיים משני סיבות- א. אנו מעוניינים לדעת מה הבעיות בחברה? מה לא מתקתק? ב. סיבה שנייה היא שאיש המחשבים חייב לדעת את מצב החברה כדי להכיר את החברה בצורה הטובה ביותר כדי לבנות להם מערכת חדשה שתתאים בצורה הטובה ביותר. איש המחשבים צריך לדעת מידע רב על כל החברה. ע"י חקירה של המצב הקיים איש המחשבים יכול להכיר את הארגון בצורה טובה. כדי ללמוד על המצב הקיים עושים תוכנית לליקוט עובדות. (מטלה מס 3). כדי לאסוף את העובדות מנתח המערכות משתמש ב-4 טכניקות:
ריאיון- לראיין אנשים מהארגון. על מבנה הארגון, צורת הגבייה של הארגון, מבנה המאזנים בארגון, נוהל מלאי, נוהל הזמנת ציוד, סמכויות בארגון.
החסרונות-
בשיטה זו היא שלפעמים אנשים בארגון טועים בדבריהם, או שחושבים שהם יודעים אך הם אינם יודעים, או שהארגון מסתיר מידע ממנת המערכות (המראיין). כלומר המידע אשר המראיין מקבל אינו תמיד מתאים לנתונים בארגון עצמו. הנתונים אינם נכונים ב-100% .
לוקח הרבה מאוד זמן לקיים ראיונות עם ההנהלה בארגון. תיאום הראיונות ללוקח המון זמן, משך הראיון עצמו, ארגון החומר מהראיונות לוקח זמן.

היתרון-

ניתן להתרשם מהאווירה של הראיון על הארגון עצמו ועל איך הדברים מתנהלים.
הראיון מאפשר לי ללמוד על כללים שלא ידעתי כמנתח מערכות.
שאלון-
היתרון-
מהיר ביותר- אני מנסח שאלון שולח אותו במייל מקבל את השאלונים חזרה מלאים ומעבד את הנתונים למידע.

החיסרון-

בעיה של אימות נתונים. נתונים לא תמיד נכונים.
אני לא יכול ללמוד תוך כדי. לפעמים אני לא יודע שאני לא יודע משהו ולכן אני לא שואל על זה .
התשובות הם קצרות, ללא פירוט מספיק. לא ניתן ללמוד בדרך הזאת על דברים מורכבים.
תצפית- במקום לדבר, עדיף לראות מה קורה בשטח. בעין אני יכול להבין את צורת ההתנהלות של הארגון, הצרכים של הארגון.
החיסרון-
כאשר הנצפים יודעים שהם נצפים הם עלולים לשנות את צורת ההתנהגות שלהם. קיימת אפשרות לעשות תצפית סמויה. "אני אישית מתנגד לתצפית סמויה מכיוון שמתי שהו העובדים יבינו שעשו עליהם תצפית סמויה ואז תגיע התנגדות מצד העובדים למערכת מידע- הנזק מהתנגדות זו הוא גדול יותר מאשר החיסרון של תצפית גלויה".
ניתוח מסמכים- בכל ארגון נורמאלי יש הרבה מאוד מסמכים. ניתן ללמוד המון מתוך מסמכים של הארגון. למשל- אם בארגון קיים ספר נהלים אז מיותר לשאול מה הם הנהלים של הארגון. כדי לדעת את מספר ההזמנות מהארגון ניתן לקרוא דוח הזמנות. וכן הלאה. ניתוח מסמכים היא דרך מאוד אפקטיבית.
החיסרון-
לא תמיד מה שכתוב במסמכים מתקיים בפועל. ולכן זה לא תמיד מספיק לקרוא רק את המסמכים ולנתחם. אך כדי לפתור בעיה זאת אני יכול לקיים גם ניתוח מסמכים ובמקביל ראיונות או תצפית.
חקר ישימות – זה שלב שלישי בניתוח המערכת, בשלב זה אנו מנסים לבחור פיתרון אופטימלי. נקודת המוצא היא שלכל בעיה בתחום מערכות המידע יש יותר מפיתרון אחד. יש צורך לבדוק מה הם הפתרונות החליפים שיש? ומה הוא הפיתרון האופטימלי? לאחר שלמדתי את המטרות שלי ואת המצב הקיים אני בוחן את האפשרויות הקיימות לפיתרון. כדי לבצע השוואה בין הפתרונות השונים אני משתמש בכמה פרמטרים שונים. קיימים 3 היבטים-
היישומית הכלכלית,
הטכנולוגית
והתפעולית.
אני משווה בין 3 ההיבטים הללו.
היבטים כלכלים- למשל עלות הפיתרון, משך זמן הפיתרון- כלומר כמה זמן יחזיק לי הפיתרון?, איזה חסכונות יהיו לי בעקבות הפיתרון- הגדלת מכירות, הקטנת הוצאות.
היבטים טכנולוגים- איזה פיתרון הוא יוצר יציב? יציב הכוונה שהמערכת לא נופלת, מה השירות שנותן לי הספק- מי נותן שירות יותר טוב?, מהי רמת אבטחת המידע בכל פיתרון. למשל- כאשר אני מכניס מערכת CRM אני שואל את עצמי האם היא מתחברת לטכנולוגיה אשר קיימת בחברה ומתאימה לידע אשר קיים בחברה.
היבטים תפעולים- איזה מהפתרונות יותר יעורר התנגדות של עובדים ואיזה פחות? איך כל אחד מהפתרונות מתאימים לסגנון הניהול שלי? מערכת המידע צריכה להיות תואמת לסגנון הניהול בחברה. דוגמא נוספת של נושא אשר צריך לבדוק הוא האם הידע של העובדים מתאים לרמת התחכום של המערכת?
לסיכום:
אחרי שבניתי את המטרות ואני מודע למצב הקיים אני מסתכל על הפתרונות האפשריים ומשווה ביניהם בעזרת שלושת ההיבטים הללו ולאחר מכן ניתן להחליט על הפיתרון האופטימאלי. בחלק הראשון של הניתוח יש למנהלים השפעה רבה.
האפשרויות השונות של הארגון להכניס מערכת מידע
ארגון מחליט שמערכות המידע שלו לא טובות ומעוניין במערכת חדשה- יש לו כמה אפשרויות:
פיתוח : פיתוח מערכת לארגון. בניית מערכת מיוחדת לארגון.
חבילה: חבילת תוכנה- הכוונה לתוכנה מוכנה . אני קונה תוכנה מוכנה.החבילות מתחלקות ל שני אופציות-
תוכנת מדף- זו חבילה ללא שינויים.
חבילה עם שינויים
בראשית תקופת המערכות מידע, הכול היה פיתוח. ככל שעוברות השנים יותר ויותר ארגונים (ואפילו הגדולים והעשירים) הולכים לחבילות מוכנות. כל הזמן יש שינויים במערכת. חבילה זה יותר רציונאלי מבחינה כלכלית. פיתוח תוכנה מיוחדת לארגון עולה מיליארדים ולוקחת המון זמן. לכן הגיע חברה שפיתחה מערכת ואז מכרה אותה לארגונים אחרים. למשל- מערכת מידע שפותחה בארץ היא "חשבשבת", לבעל מערכת זו יש מעל 50000 לקוחות בארץ. אם המדינה מחליטה לעשות שינוי אשר משפיע על המערכת (עלות השינוי=5000) אני כבעל המערכת יכול לקחת מכל לקוח סכום קטן ועושה שינוי במערכת לכל הלקוחות שלי (זה יוצא יותר זול ללקוח מאשר אם הוא נאלץ לעדכן בעצמו כל פעם את השינוי) . על כל שינוי כזה ההוצאה לעדכון המערכת לשינוי היא קטנה יותר מאשר אני כארגון אשר מחזיק מערכת שנבנתה בפיתוח ע"י הארגון.
חבילה: חבילת תוכנה- הכוונה לתוכנה מוכנה . אני קונה תוכנה מוכנה.החבילות מתחלקות לשני אופציות-
תוכנת מדף- זו חבילה ללא שינויים. ("חשבשבת" זו תוכנת מדף). חברות שעובדות על מדף אינם מעוניינות בשינוי כך על כל שינוי בחוקי המדינה הקשורים לצורת התפעול של הארגון, הארגון תלוי בבעל תוכנת המדף ומכך בעל החברה מרוויח.
חבילה עם שינויים- זה אופייני בעיקר לחבילות תוכנה גדולות מאוד. כאשר בעל מערכת מידע מעוניין למכור את מערכת המידע שלו לכמה שיותר לקוחות ולכן כדי שכמה שיותר ארגונים שונים יקנו ממך את המערכת עליך לפתח מערכת מידע בעלת שינויים כדי להגדיל את קהל הלקוחות שלך. מערכת המידע מכילה דברים בסיסים משותפים ומוסיפים שינויים כדי להתאים את המערכת לארגונים שונים. חבילת תוכנה עם שינויים זה לא אומר שישנו לי מה שאני רוצה. ניתן להכניס שינויים רק במקומות שבהם בעל מערכת המידע החליט שניתן להוסיף למערכת. המערכת מתוכננת מראש לקבלת שינויים במקומות מסוימים במערכת.
הדבר דומה למקרה של בניית בית עם הכנה לעוד 2 קומות. כלומר החבילה נבנית מראש עם תשתית לשינויים. כך שהיא מתאימה למסעדות, בתי חולים, עיריות וכן הלאה.

פיתוח : הפיתוח מתחלק לשני סוגים-

הפיתוח הקלאסי- מפל המים- קיימת דרך מאוד ממוסדת מאוד מסודרת ומדויקת. אני קודם מתעסק עם המטרות עד שלא מגיעים להסכמה על המטרות לא ממשיכים הלאה. סיימנו עם המטרות עברנו למצב הקיים. לומדים את המצב הקיים בצורה יסודית. וככה שלב אחרי שלב. היתרונות- זה מאוד מסודר ועקבי.
החיסרון- זה לוקח המן זמן, זה יכול לקחת שנים. תהליך הפיתוח נמשך שנים כאשר בינתיים זה יוצר 2 בעיות:
1. הארגון בינתיים משתנה,
2. במשך כל הזמן של הפיתוח הארגון אינו מחזיק מערכת מידע.
כתוצאה מכך התפתחה גישה שנייה של פיתוח שנקראת- אב טיפוס- אני מנהל הארגון אסביר לאיש המחשבים מה הוא הרעיון הכללי שלי. איש המחשבים מייצר מערכת בהתאם ואותה אנו משנים לפי תיקונים שמבקש מנהל הארגון. עוד לא עובדים על אב הטיפוס. בגישה זו הארגון רואה את המערכת מההתחלה.
האב טיפוס עצמו מתחלק לשני סוגים-
אב טיפוס מתעדכן- על התוכנה שבניתי אתה מעיר אני מתקן וכן הלאה. כלומר מעדכנים אותו כל הזמן.
אב טיפוס מתחלף- אני מכין לך תוכנה המנהל מעיר לי הערות, ואת הרעיון הסופי אני עושה מהתחלה וזורק את מערכת המידע הראשונית.

פרמטרים להשוואה בין הגישות- זמן, עלות, התאמה לצרכי החברה, מידת היעילות של התוכנה.

לדוגמא-

השוואה בין פיתוח לחבילה- פיתוח לוקח יותר זמן וכסף אך יותר תפור לארגון ויעילות הארגון לחברה היא יותר גבוהה.
השוואה בין מדף לחבילה עם שינויים- חבילה עם שינויים היא יעילה יותר.
השוואה בין מתחלף למתעדכן- המתחלף יעיל יותר.

חומרה – HARDWERE

מערכת המידע בנויה מכמה אלמנטים שיש ביניהם קשר- חומרה, תוכנה, הנתונים, תקשורת ואנשי המקצוע. לכל אחד יש את תרומתו כדי המערכת מידע תעבוד.

לכל מחשב יש פונקציות בסיסיות אשר נמצאות בכל מחשב. הרכיב הראשון במחשב הוא "לוח אם" =MOTHER BOARD.

MOTHER BOARD - זה אחד הרכיבים היותר חשובים שיש במחשב. הוא מכיל 2 פונקציות מאוד חשובות:

CPU- יחידת עיבוד מרכזית. בתוך יחידת העיבוד המרכזית יש כמה מרכיבים, המרכיב המרכזי: המעבר, שזה מה שעושה לי את כל העיבודים. עיבודים אלו פעולות חשבוניות (אריתמטיות) ופעולות לוגיות (גדול מ\ קטן מ\ שווה). המעבד הוא מאוד מתוחכם, שרובו בנוי מטרנזיסטורים. טרנזיסטורים הם כל כך קטנים שאי אפשר לראות אותם ללא מיקרוסקופ. החברה הכי גדולה לייצור מעבדים היא INTEL. השאיפה היא לדחוס כמה שיותר טרנזיסטורים למעבד. ככל שיש יותר טרנזיסטורים המעבד יכול לעשות יותר פעולות בקצת זמן. (למשל- 50 מיליון פעילויות בשנייה). בחודש יוני 2011 חברת INTEL הצליחה לעשות פריצה דרך בנושא. גודל טרנזיסטור בתוך המעבר נמדד ע"י "ננו מטר" שזה מיליארדית המטר. כל שנה וחצי בממוצע מספר הטרנזיסטורים במעבד מוכפל ובמקביל המחיר יורד לחצי.

סוגי זיכרונות-

במחשב יש כמה סוגים של זיכרונות אשר נמצאים בCPU. הזיכרון של המחשב שונה מהזיכרון של האדם. אחד מהם הוא הזיכרון המרכזי. שנקרא באנגלית- RAM ובעברית "זיכרון גישה אקראית". כל הנתונים במערכת מידע וכל התוכנות במערכת המידע נמצאים בדיסק. ולא בזיכרון. למשל- אני רוצה לעשות תלוש משכורת, אני לוקח את הנתונים של העובד ואני מביא חתיכת תוכנה שיודעת לעשות את החישוב הזה. וכל זה נעשה במיליונים רבים שלפעולות במקביל. בדיסק יש לנו המון תוכנות והמון נתונים והזיכרון לא יכול להכיל את הכול לכן אני מביא חתיכה מהנתונים וחתיכה מהתוכנה. מאוד יכול להיות שבאותו מחשב אני עובד עם כמה תוכנות. בתוך הזיכרון הראשי, RAM, נכנסים ויוצאים תוכנות ונתונים. כלומר הזיכרון המרכזי של המחשב זה לא כל הנתונים ולא כל התוכנה. אלא רק לפרקי שניות נכנסים לשם ויוצאים שם נתונים ותוכנות. הזיכרון המרכזי מחזיק את זה באותה שנייה ולא מעבר.

זיכרון נוסף הוא זיכרון ROM . בעברית "זיכרון לקריאה בלבד". זה זיכרון שרק אפשר להוציא ממנו אבל לא ניתן להכניס אותו. זיכרון יחסית קטן. יש לי במחשב כל מיני פקודות וחתיכות תוכנה שאני צריך אותם כל הזמן בשביל הפעילויות הכי בסיסיות של המחשב. ב ROM יש דברים קבועים וחברת המחשב מכניסה אותם ולא בעל המחשב.

כאשר אני מאפיין זיכרון, יש לי כל מיני פרמטרים:

מחיקות- זיכרון RAM הוא מחיק. ואילו זיכרון ROM הוא אינו מחיק.
נדיפות- הRAM נדיף וה ROM הוא אינו נדיף מכיוון שהדברים שם הם קבועים.

זיכרון נוסף זה זיכרון CACHE ובעברית "זיכרון מטמון". מסביב למעבד יש לי כל מיני חלקים נוספים שקשורים למעבד ואחד מהם הוא זיכרון ה CACHE . זה בעצם זיכרון ביניים. כל הנתונים שכנראה המחשב יצטרך אותם לצד הבא שלו נכנסים למעבד. ואז הוא חוסך לי זמן מכיוון שהם כבר כאן. כשאני מכניס נתונים למעבד המחשב בינתיים מכניס דברים שקשורים לנתון וכנראה אני אצטרך אותו בהמשך. (הוא יודע זאת בעזרת סטטיסטיקה). הCACHE בנוי מטכנולוגיה של FLASH. הCACHE הוא מחיק ולא נדיף.

זיכרון FLASH זה לא פונקציה של זיכרון אלא זה טכנולוגי. למשל "דיסקונקי" עשוי בטכנולוגיה של FLASH. זו טכנולוגיה שבאמצעותה בונים זיכרון.

הדיסק – DISC. הדיסק זה היום המאגר הראשי ששמה בתוך המחשב עומדות כל התוכנות וכל הנתונים. לאט לאט הטכנולוגיה של הFLASH השתלטה על המאגר הראשי. כבר יותר ויותר מחשבים המאגר הראשי שלהם אינו בדיסק אל בטכנולוגית FLASH. מתוך הדיסק אני מוציא נתונים לזיכרון. משם זה הולך למעבד עובר חישוב והתוצאה חוזרת לדיסק.

איך בנוי דיסק?

הדיסק הקשיח הסטנדרטי בנוי עם ציר מרכזי ממתכת ועליו יש תקליטים קבועים (פלטות) אשר מושחלים עליו. הציר המרכזי מסתובב במהירויות גבוהות ביותר. בדיסק הקשיח יש ציפוי של מגנט כך שניתן למגנט את הנתונים. בתוך הדיסקים יש זרועות שנכנסות ראשי קריאה/ כתיבה שנכנסים ויוצאים תוך כדי שהוא מסתובב כך ניתן להגיע לכל נקודה בדיסק מכל צד. והם ממגנטים במהירות אדירה את הנתונים. זה נעשה במהירויות כאלה גבוהות שהעין לא יכולה לראות את זה. מבחינה טכנולוגית יש לנו פה בעיה כי אם ראש הקריאה /כתיבה ייגע לי בדיסק ייהרס לי הדיסק. לכן הראש קריאה כתיבה אינו נוגע בדיסק אבל הוא מרחף מעל הדיסק במרחק קטן. לכן הדיס זה דבר אטום כדי שלא ייכנס אבק. גרגיר אבק אחד יכול להרוס דיסק. זו טכנולוגיה יחסית מיושנת. כל דיסק מורכב מהמון חלקים קטנים ולכן גם אורך החיים שלו מוגבל. לכן יש צורך בגיבוי.

במערכות מידע יש מידות למידע. המידות האלה נקבעו בשפה היוונית כ- BYTE. "בייט" זה אותה מידה שמאפשרת לי להעביר תו אחד (אות, ספרה, סימן מיוחד). לכל "בייט" זה נפח שמספיק לתו אחד. עכשיו מתחילות המידות. המידה הנמוכה ביותר היא KILO. KILO BYTE זה 1000 BYTES. (KB). מכאן והלאה המידות מוכפלות כל אחת באלף. (זה לא מדויק). המידה הבאה היא MEGA. MEGA זה מיליון BYTES. המידה הבאה היא GIGA. GIGA זה מיליארד "בייטס". המידה הבאה TERA. טריליון בייטס. בגלל זה עולם מערכות המידע מגדיל את הנפחים. כיום כבר מתחילים לדבר על המידה הבאה שהיא PETA ולאחר מכן XA , ZETA ו- YOTA.

לכל תכונה במחשב יש כרטיס. לפני לא הרבה שנים במחשב לא היה צבע. כיום יש במחשב כרטיס גרפי לצבע. בשביל לשמוע מהמחשב במחשב יש כרטיס קול. גם לתחום הגרפיקה יש כרטיסים ברמות שונות. כרטיס נוסף הוא כרטיס רשת אשר מחבר את המחשב לרשת. בראשית כל דבר הכי קטן זה היה כרטיס נפרד כיום יותר מאחדים את הכרטיסים השונים. פעם היה ווידיאו לחוד תמונות לחוד וקול לחוד כיום הם מחוברים לכרטיס אחד.

במחשב יש לי יציאות. יציאות זה בעצם החיבור של המחשב לעולם החיצוני. מחשב אינו יעיל אם אני לא מכניס דברים למחשב =קלט כדי להוציא ממנו דברים החוצה=פלט. לכל מחשב מחוברים יחידות קלט ויחידות פלט.

יחידות קלט: מקלדת , עכבר, מיקרופון, מצלמה, סורק, USB, מסך מגע.

יחידות פלט: מדפסת, רמקולים, מסך.

מה שמחבר את אמצעי הקלט והפלט למחשב אלה הם יציאות. היציאות האלה מתחלקות לשני סוגים. בראשית כל היציאות היו ייעודיות. היה לי שקע רק למדפסת ושקע רק לעכבר וכן הלאה. לאט לאט נכנסו שקעים לא ייעודים אלא שקעים סטנדרטים. שזה שקע שאני יכול לחבר אליו מה שאני רוצה. היום יותר ויותר יש לנו יציאות סטנדרטיות. בהרה מחשבים עדיין חייבים לחבר את המדפסת ליציאה ייעודית. USB זה השקע הסטנדרטי הנוכחי הנפוץ . USB יש לו דורות. יש לנו USB1, 2 ו-3. ההבדל בדורות הוא במהירות שאפשר להעביר דרך הUSB.

איך הנתונים עוברים בין הדברים השונים?איך הנתונים מגיעים מהUSB למעבד או לזיכרון?

יש ייצור קטן שנקרא BUS. הוא מחבר את כל היחידות כך שכל היחידות נוגעות בו. יש יחידות שעושות בקרה למשל בקר של הדיסק שמבקר את תנועת הדיסק. יש יחידה נוספת שנקראת ספק כוח. המחשב הוא יצור אלקטרוני שעובד על מתח נמוך . הספק כוח מווסת את כמות החשמל למחשב לפי הצורך של המחשב. המאוורר זו יחידה נוספת של פלסטיק אשר מקררת אזורים מסוימים במחשב אשר הטמפרטורה עולה בהם תוך כדי שימוש במחשב כדי שהחום לא יזיק לחלקים שונים במחשב. המחשב בעצם מורכב מיחידות שונות אשר תלויות אחת בשנייה. אם המאוורר ניזוק המחשב עלול להיהרס לגמרי. לכן כל היחידות השונות חייבות לתפקד טוב.